RelatioNet DA GI 29 BR CZ

פוסט סיכום

2006-10-18T11:28:00.000-07:00

לאחר כמה חודשים טובים של חיפוש ומחקר על גילה דוידוביץ' תהליך העבודה שלנו נגמר. קצת עצוב לנו שלא הצלחנו למצוא קרובי משפחה או חברים לגילה אך יש לנו תקווה כי הבאים אחרינו יצליחו וגם אם לא אנחנו את גילה נזכור ככה שאולי לא מצאנו לה משפחה אבל בהחלט בנינו לה משפחה חדשה אשר כוללת את שתינו.
בחודש אוגוסט האחרון נסענו עם בית הספר למשלחת לפולין. בפולין חווינו מחדש את כל מה שלמדנו על השואה ועל היהודים באירופה. לאורך כל המסע גילה עלתה בראשינו והייתה בליבינו. באוושויץ נטענו באדמה מגני דוד- צהובים לעלו שנרצחו וכחולים לשורדים. על אחד המגני דויד הכחולים רשמנו את שמה של גילה והדלקנו לה נר זיכרון. אחרי המסע לפולין למדנו להעריך כל אחד ואחד אשר שרד את השואה הזאת, משום שאנו חושבת שכולנו חייבים להם המון כי הם הגיבורים האמיתיים של כל ההיסטוריה האנושית. ולגבי כל אלה שנרצחו, כולנו חייבים לזכור אותם לנצח ולהדליק להם נרות זיכרון כי הם הקריבו את החיים שלהם כדי שאנחנו, שלוש דורות אחריהם נוכל לחיות במדינת ישראל בבטחה ובגאווה.

כאן אנו נפרדות מהבלוג, אך גילה תשאר קרובה אל ליבינו לנצח.
רצינו להודות לכל האחראים על עולם "נצר אחרון" על האפשרות שנתנה לנו לחוות חוויה זו שתזכר בלבינו לנצח
טל ומאי

תמונות מנגבה

2006-10-18T10:24:00.000-07:00

דוידוביץ גילה Davidovitsh \ Davidowich Gila

2006-06-01T13:54:00.000-07:00

RelatioNet DA GI 29 BR CZ
Gila Davidovitsh (soldier)

Interviewer: May Ben-Arie & Tal Rubin

Email: Nir_3e@netvision.net.il, Taltoola_Rubin@hotmail.com
Messenger: Nir_3e@netvision.net.il, Taltoola_Rubin@hotmail.com
Address: Ra'anana Israel

Soldier:

Code: RelatioNet DA GI 29 BR CZ
Family Name: Davidovitsh First Name: Gila Middle Name: xxx
Father Name: Mendel Mother Name: Ester
Birth Date: 17/4/1929
Town In Holocaust: Bratislava Country In Holocaust: Poland
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Status (Today): Dead
Death Place: Town Israel Death Reason: Fell In Combat Year Of Death: 1948

בת לאסתר ומנדל, נולדה ביום ז' בניסן תרפ"ט {17.4.1929} בעיר בראטיסלבה, סלובקיה .
עוד מילדותה גילתה תכונות של אם והייתה מטפלת באהבה באחיה הקטנים. המשפחה הושמדה בידי הנאצים ואילו גילה הועברה לאושוויץ ורק בנס נשארה בחיים. בשנת 1945, כשחזרה ממחנה הריכוז, הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" ונשלחה לגרמניה לבית הבראה של ילדים יהודים. בבית זה הכירו הכל את גילה בת ה-17 בגישתה המיוחדת לילדים, בטיפול בהם, ועל כן אהבו אותה. בזמן שכל חבריה העפילו לארץ דרך מחנות קפריסין, היא נשארה לטפל בילדים. ביום 15.8.1947 עלתה לארץ באוניה "קדמה" עם שבעה ילדים שנפשה נקשרה בנפשם, ומאוד קשתה עליה הפרידה מהם כאשר הלכה לחברת הנוער בנגבה. במשק העריצו אותה על מסירותה לעבודתה ויחסה העדין לכל.
במלחמת העצמאות גילה שירתה בחיל השריון, גבעתי-תש"ח בגדוד 53.
שפרצו קרבות מלחמת יום העצמאות הייתה חשה בין הפצצה להפצצה מן העמדה למחסן הבגדים, כדי להציל את אשר ניתן מבגדי חבריה. בגוואה מיוחדת קיבלה לידה את הרובה וניצבה על משמרתה בקטע חשוב של החזית, מול משטרת עיראק - סואידן. אור ליום כ"ד באייר תש"ח {2.6.1948}, בהיותה בתצפית, פגע רסיס פגז בבטנה וכעבור רגעים ספורים נפטרה מפצעיה. גילה הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנגבה.

Davidowitz Gila was born on April 17^th 1929 in Bratislava Czechoslovakia to Ester and Mendel.

From a very young age, Gila was gifted with motherly skills and would take care of her younger siblings. Gila’s family was murdered by the Nazis’ however Gila was moved to Auschwitz concentration camp and only by miracle stayed alive. In 1945 When Gila got back to Bratislava from the concentration camp, she joined the youth movement “Ha’Shomer Ha’tzair” and was sent to a recovery home for Jewish children in Germany. Gila, who was then 17, took care of all the younger children and they all admired her. On August 15th 1947 Gila made Aliyah on the ship “Kedma” with seven children with whom she had a special relationship. It was very hard for Gila to be separated from these children but she had to do so. When Gila got to Israel she joined kibbutz “Negba”.

When the War of Independence started, Gila served in the army in battalion 53 in the Shiryon- Givati corps.

During the bombings, Gila hurried to the clothes shed in order to save all her friends’ clothes. She was very proud to hold a gun, and be posted against the “Iraqi- Sudanese” police in a very important part of the battlefront. In the early hours of June second 1998, a shard of a shell hit her stomach while she was posted on observation; she died a few moments later.

Gila was buried in the military cemetery in “Negba”.

הפגישה עם יצחק פונדק

2006-06-01T13:53:00.000-07:00

ביום שלישי, ה- 11.4.06 נסענו יחד עם המורה להיסטוריה שלנו תמי ברק לכפר יונה שם גר יצחק פונדק. יצחק היה המג"ד של גילה בזמן מלחמת העצמאות בקרב על נגבה. יצחק, שפעל במסגרות שונות בצה"ל במהלך חייו, עבד בשגרירות בכמה מדינות ואחראי על פרויקטים שונים בארץ לא זכר את גילה אך סיפר לנו על המערכה על נגבה וגילה לנו מידע שעשוי לקדם אותנו הלאה. הנה הפרטים על מלחמת העצמאות מעיניו של יצחק: במלחמת העצמאות לאחר תוכנית החלוקה של האו"ם יצא כך שנגבה הייתה הקשר בין ישראל לצפון הנגב שאר הישוביים מסביב כמו באר טוביה וניצנים נפלו לידיים מצריות וכעת המצרים רצו גם לנתק את הקשר שבין נגבה לישוב היהודי ובכך להשתלט על הנגב. באותו הזמן הבריטים כבר יצאו מהארץ אך עדיין רצו שליטה במזרח התיכון ולכן בנו בסיס גדול בנגב כדי להיות בין מצריים לישראל. בשלב מאוחר יותר לאחר הכרזת המדינה הבריטים החליטו לוותר על בסיס צבאי זה שנקרא עיראק- סואידן, שהייתה נקודת מפתח. הם הביאו תחנת משטרה זו למרבה במחיר שבמקרה זה היו אלה הערבים. התקרה של מבנה המשטרה הייתה רפופה מכיוון שלקחו ממנה קורות ברזל ופרט זה חשוב להמשך. משטרת עיראק סואידן שלטה על נגבה מכיוון שהייתה במרחק של 1200 מטר מנגבה ומכיוון שהייתה על גבעה ולכן הייתה גבוהה יותר מנגבה. גדוד 53 תקף מספר פעמים את המשטרה בכדי להשיג אותה לעצמו אך לא הצליח לפלוש , בקרבות אלה נהרגו 45 חיילים של הגדוד. בשלב זה בנגבה היה מקד מצוין בשם יצחק דובנוב ולכן אף אחד לא תקף אותה. ב15.5.48 הפלישה של מצחילה, מצרים פולשת וחוצה את הגבול, ובדרום מאבדים את יד מרדכי וניצנים. לאחר מכן ישנה הפוגה קלה וזהו הנצחון היחידי של נגבה. יצחק דובנוב ממנה את מפקד גבעתי כקצין ההנדסה של נגבה והוא צריך לעתכנן מערך הנדסה בנגבה, במקום אחד הוא קבע כי יש להעביר תעלת חיבור והדבר יצטרך לחצות את הדשא בקיבוץ. בקיבוץ מתקיימת אסיפת החברים והקיבוץ מחליט שלא הורסים את הדשא מכיוון שבאותה התקופה היה מאוד נדיר למצוא דשא בקיבוצים ונגבה מאוד התגאתה בדשא שלה ועל כן לא רצתה להרוס אותה. לכן בלית ברירה דובנוב בונה את התעלה בקו ישר (דבר שמבחינה אסטרטגית צבאית איננו טוב). ב25.5 מצרים תוקפת לראושנה את נגבה הפצצה נופלת לתעלה ומכיוון שהיא בקו ישר היא ישר פוגעת בדובנוב וכך הוא מוצא את מותו. המורל בקיבוץ צונח קשות מכיוון שזו הפעם הראושנה שנגבה הופגזה ומכיוון שדובנוב נהרג. יצחק פונדק יודע שהוא צריך להשאר בנגבה ולחזק את המורל ולכן הוא מביא פלוגה חדשה עם מפקד חדש. ב2.6 ישנה התקפה אווירית ראשונה על נגבה והפלוגה החדשה עמדה בהצלחה מרובה גם בגלל ההתגבשות וההתאחדות בקיבוץ והעזרה שתרמו חברי הקיבוץ. בהתקפה זו ישראל ניצחה, זהו הניצחון הראשון של ישראל במלחמת העצמאות, הם מצליחים להדוף את המצרים ולשמור על נגבה עומדת שלמה ובריאה. זהו בעצם הקרב על נגבה , גילה נהרגה באחד מן הימים בהם התרחש המאבק בין עיראק סואידן לנגבה (בסופו של דבר ישראל כבשה את עיראק סואידן).

לאחר שסיפר לנו מה קרה בקרב הוא סיפר לנו שבחודשים הקרובים יצא ספר של גדוד 53 ובו פרק על הנשים במערך הקרבי של גדוד 53. בפרק זה מוזכרת גילה ובנוסף מוזכרת עוד אישה בשם שרה אפשטיין שגם כן לחמה במלחמת העצמאות בקרב על נגבה. אנחנו מקוות לאתר את שרה אפשטיין ולברר עם היא יודעת משהו על גילה ודרכה אולי לאתר קרובי משפחה.
ברגע שנגלה משהו נעדכן,
טל ומאי.

התקדמות והתפתחות- ברובם כושלים

2006-05-30T08:47:00.000-07:00

הנה תיאור קצת של כל מה שעשינו וכל מה שחקרנו בכל הנוגע לגילה עד היום:
1. חיפוש באתר יד ושם- במהלך חופשת פורים בילינו כשלוש שעות באיתור דפי עד באתר של יד ושם. ניסינו למצוא על פי משפחת דוידוביץ בסלובקיה, לפי ההורים של גילה, ניסינו להרכיב עצי משפחה שאולי יובילו אותנו אל גילה אך כל זה ללא הצלחה.
2. "קדמה"- צפינו בסרט "קדמה" של עמוס גיתאי, המתאר את עלייתם של יהודים באוניה קדמה ואת הימים הראשונים שלהם בארץ. גליה עלתה באוניה קדמה ולכן חשבנו כי אולי הסרט יוביל אותנו למקום חיפוש חדש אך בסרט עצמו לא מצאנו שום דבר ולכן אנחנו צריכות ליצור קשר עם עמוס גיתאי ולשחוח איתו מעט, בתקווה שהוא יוכל לעזור לנו.
3. יצחק פונדק ושרה אפשטיין- לאחר הפגישה עם יצחק פונדק ניסינו למצוא את מספר הטלפון של שרה אפשטיין (ראה פוסט קודם) ובינתיים מצאנו כמה טלפונים אפשריים ואנחנו צריכות לברר אם הטלפונים שייכים לשרה אפשטיין אותה אנחנו רוצות לאתר.
4. "עד הלום"- הספר "עד הלום" הועלה לאנטרנט ובו כמה פרקים על גדוד 53 בו גילה לחמה ועלינו לקרוא את הפרקים ולמצוא כיוון חקר בספר.
5. מוזיאון נגבה- יש בידינו את מספר הטלפון של מאיר מינדל מנהל מוזיאון נגבה, אנחנו צריכות ליצור קשר איתו ולראות אם הוא יוכל לחדש לנו משהו.
6. "בטרוף הסער"- אנו יודעות על קיום הספר "בטרוף הסער" ובו כתוב דף על גילה, את הספר ניסינו למצוא בספריית בית ספר, בספריה העיונית ברעננה ודרך בלוגים של חוקרי נצר אחרון אחרים אך לצערנו לא הצלחנו למצוא את הספר, אך אל תדאגות לא התייאשנו! בסוף נמצא אותו.

בינתיים היו כמה צעדים שהובילו לייאוש אך כמובן שהדרך עוד ארוכה ומצפה לנו עבודה מרובה. את כל כיווני החקר החדשים נתחיל לחקור ברגע שנסיים עם הבגרויות מכיוון שכרגע אנחנו עמוק בתוך הספרים.
אז עד הפעם הבאה,
טל ומאי